 יוזמת מזון מקיים, מאת מרכז השל למנהיגות סביבתית: לקראת מערך מזון מקיים בישראל קווים לאפיון של תודעה חדשה ופעילות אסטרטגית
מבוא יש דבר חדש תחת השמש הקופחת הישראלית. ספק תנועה, ספק התארגנות, רופפת במקצת, של בודדים וקבוצות, ספק התקוממות שקטה ומבוזרת, אך בעלת אנרגיות אדירות של אזרחים, צרכנים וגופים אחרים. כולם מבקשים לבחון ולשנות את אחד הדברים הבסיסיים ביותר בחיינו: כיצד ומה אנו אוכלים. כולנו באים ממקומות שונים: מדיסציפלינות שונות, ממגזרים שונים, מתחומים מעיסוקים ומרקעים שונים. עבור חלקנו, השאלה היא צרכנית, של בריאות הפרט והמשפחה: כיצד אפשר לאכול נבון יותר. עוד ועוד אנשים מתעוררים מודאגים מידיעות על שאריות של חומרי הדברה בפירות וירקות, על תוספים כימיים מזיקים במזון מתועש, על השמנת יתר בקרב מבוגרים ועוד יותר בקרב ילדים, על עלייה במחלות תלויות תזונה, כגון סכרת (סוג 2) ומחלות לב, או סתם מקלוריות ריקות ומזון מהיר לא מזין. דאגות אלה מניעות אנשים לאמץ ולחזק הרגלי תזונה נבונים יותר, כולל הגנה על המוסד המאוים שנקרא: הארוחה המשפחתית. עבור אחרים השאלה היא בכלל סביבתית, ויותר פוליטית: זיהום מים מחומרי הדברה ודשנים כימיים, תרומה כבדה למשבר האקלים מאופני עיבודי קרקע ושימוש נרחב בדלקים מחצביים (כולל בשינוע דברי מזון למרחקים גדולים על פני הגלובוס), דלדול וסחיפת קרקעות, דאגה מהשלכותיה של הנדסה גנטית בגידולים השונים, רצון לשימור נופים חקלאיים ושטחים פתוחים לרבות מגוון מינים שמאוים על ידי חקלאות תעשייתית, וסוגיות של בעלות על הקרקע וניהול השטחים הפתוחים. כמו כן, שונה אבל נושק: רצון להגן על רווחתם של בעלי חיים ומתן תנאי מחייה ראויים. כל זה מוביל גם לצמיחה הגדולה של חקלאות פחות רווית כימיקלים ומתועשת, כולל אורגנית, צריכה חלופית של ביצי חופש ובשר חופש, ושל הרצון אצל רבים לאכול תוצרת מקומית – לצרוך מזון ממקורות מוכרים כמה שיותר קרובים לבית. אחרים רוצים לחזק ולהעשיר את חיי הקהילה והכלכלה המקומית באמצעות מגוון רחב של כלים הקשורים לגידול, צריכה והכנת אוכל: גינות קהילתיות, שווקי איכרים וקואופרטיבים המחברים בין חקלאים לבין צרכנים בצורה בלתי אמצעית וללא מתווכים מיותרים, תעסוקה לנשים דרך מיזמים של הכנת אוכל ביתי לבתי ספר (כגון ביישוב חורה בנגב) או לציבור הרחב ("נשים מבשלות" במספר מקומות ברחבי הארץ). אחרים פעילים למען הנגישות של מזון לכולם, לרבות למעוטי יכולת בארץ ובעולם: להתמודד עם סוגיות של חוסר בטחון תזונתי בציבורים מוחלשים, להילחם בבזבוז אוכל במוסדות גדולים ובאולמות שמחה, ולתמוך 'בריבונות מזון' בעולם המתפתח, כנגד המגמה ההולכת וגוברת, שתכתיבים בינלאומיים מונעים מהם לפתח מדיניות מזון עצמאית לרווחת האוכלוסיות שלהם. יוזמות אלה כוללות התייחסות לצריכה, כמו הצלת מזון והבאתו לנזקקים, וגם של ייצור, כגון בתמיכה בסחר הוגן ורווחים נאותים למגדלים בארץ ובעולם. אלה התארגנויות חברתיות-פוליטיות שרואות במזון זכות בסיסית לקיום אנושי מכובד (ולא מוצר צריכה מסחרי שנמכר רק למרבה במחיר) וצומת מרכזי בחייהם של אוכלוסיות עניות. אין זה ממצה את הסוגיות הקשורות לרצון לשנות את מערך המזון של החברה שלנו: יש הרוצים לחזק את המגזר הכפרי ואת מעמדם של החקלאים, במיוחד הזעירים, ויכולתם להתפרנס בכבוד; יש המודאגים מתרבות הצריכה והפרסומות למזון מתועש שמשווקות באגרסיביות לילדים כקהל יעד צרכני, ויש שאבדן דרכי מזון מסורתיות, כולל מסורות גידול ובישול, זמן איכות משפחתית סביב אוכל, הוא עצם העניין של מה שקורה לנו. וקיימים עוד ממדים ופנים על מקומו של מזון בחיינו. הרי אוכל הוא אחד הגורמים המרכזיים לא רק בקיומנו הפיזי, בשגשוגנו הגופני, אלא גם (רשימה חלקית): מקור של עונג חושני, נשא של תרבות ומשמעות, כלי לביטויי אהבה בין הורים וילדים ובין אוהבים, הזדמנות חברתית, ביטוי של התפר בינינו לבין עולם הטבע, ועוד ועוד. לעומת העושר האדיר, והגדל, של העולם המתקדם, יש יותר רעב, משבר סביבתי ההולך ומחריף, יש יותר פגיעות במגזר הכפרי, ועלייה במחלות הקשורות לתזונה לקויה, גם בחברת השפע. גוברת התחושה שאנו מאבדים שליטה על התזונה שלנו ושל ילדינו, על היכולת שלנו להשפיע לחיוב על החברה ועל העולם באמצעות דרכי המזון שלנו, ועל יכולתנו להעביר לדורות הבאים מה שקבלנו מהדורות שקדמו לנו – מערך מזון מקיים עשיר מבחינת ערכיו התזונתיים והתרבותיים שלו. אנו בשלב שאין עדיין תנועה מגובשת ומתואמת הנותנת מענה למציאות זו. מחד, לא כל הסוגיות הללו עולות תמיד בקנה אחד – לפעמים הרצון למזון בריא יותר לאדם ולסביבה מחייב מחירים גבוהים מאלה שבשוק, גורם המגביל צריכת מזון כזה לחתך צר של אוכלוסיה אמידה בלבד. (עם זאת, מזון זול כיעד, ללא שילוב של שיקולים תזונתיים, גורם לצריכת פחמימות ריקות בשכבות מוחלשות, שמביאה לבעיות בריאותיות באוכלוסיות אלה). מאידך, יש ויוזמה אחת דווקא פותרת מספר בעיות שונות: קואופרטיבים אורגנים המשרתים גם קהילות, מקדמים גם מזון בריא ומקומי, ואף מוזילים מחירים לצרכנים. לחילופין, פתרונות מסוימים, אם לא לוקחים בחשבון הקשר חברתי ותרבותי רחב, עלולים להחריף בעיות אחרות. לדוגמה: הרצון לשמר ולחזק את הארוחה המשפחתית, הכוללת הכנה ואכילה משותפת של מזון אמיתי (ולא מנות מופשרות מהמקפיא, שנצרכות מול הטלויזיה) עשוי להכביד מאד על האישה שהיא לרוב גם אשת קריירה וגם אמא, אם לא מתמודדים עם השאלה של העבודה שבהכנת ארוחות אלה בפרט, ושאלות מגדריות בכלל. אך אצל אלה העוסקים בכל הממדים השונים של ביקורת מערך המזון, מתפתחת התודעה שבכל זאת יש לנו מספר 'יריבים' משותפים, קרי כוחות שצמחו בחברה ובכלכלה, שבאינטרס של כולנו להתאגד, לכוונן לדרכי פעולה יותר מקיימות או לפתח חלופות להן. דוגמאות לכך כוללות ההסתמכות ההולכת וגוברת על מזון מתועש, או על חקלאות לא-מקיימת, או על שוק גלובלי מזהם. כמו כן, לחצי נדלון משתלבים עם ייצוא של ענפי חקלאות מסוימים למקומות זולים יותר, לכדי חיסולם של שטחים פתוחים, הנוף הכפרי, ואפשרויות להתפרנס בכבוד מחקלאות. אנו צריכים להכיר בכך, אך המטרה איננה לסמן את הרעים ולהפנות אצבע מאשימה. כל המערכת היא יעד לבחינה ביקורתית, החל מערכי הפרט בתרבות הכללית שלנו, וכלה במגמות כלכליות בינלאומיות, ובמדיניות התעשייה והשלטון. בסופו של דבר, עלינו לדרוש מעצמנו, מהממשל, ומהמגזר היצרני להציב מטרות של קידום הקיימות כך שיהיה מזון באיכות תזונתית, בגיוון ובכמות המתאימה לכל, במערכת שמטפחת את הסביבה ומשאביה, ומחזקת קהילות ותרבויות בארץ ובעולם. בחזון של משרד החקלאות, כתוב שהוא מקדם: "חקלאות רב-משימתית ורב תפקודית, המייצרת ומספקת מזון טרי, בריא, איכותי, מגוון ובעלות סבירה בכל ימות השנה, גם סיבים, ערכי נוף וסביבה וערכים שבין אדם ואדמתו. כל זאת תוך ראיה רב דורית של המקורות והאמצעים ושמירתם לדורות הבאים." זה אכן אידיאל נעלה, ועל אף שהמציאות רחוקה למדי מהגשמתו, אין שום סיבה שכל מערכי ייצור המזון והצרכנים בחברה, לא יוכלו שלא לאמץ ולקדם בעצמם חזון דומה. היוזמה: חזון, מטרות ויעדים כיום, מערכת המזון הכוללת שלנו, לרבות ייצור, שיווק, רכישה, הכנה, צריכה וטיפול בשאריות ופסולות, נעשית יותר ויותר: מוסתרת, מתועשת, גלובלית, "מהירה", מזהמת, גורם בתחלואה, לוקה בחלוקה לא הוגנת שיוצרת חוסר בטחון תזונתי, נצלנית מבחינת כוח אדם, ונתונה לשליטה ריכוזית של תאגידים (גם במזון מעובד, אך גם בפנים אחרות כמו זרעים לחקלאים). לעומת זאת, מערכת מקיימת תהיה מערכת המבוססת על מזון מקומי, יותר אורגני (לא מזהם), איטי יותר, תורם לבריאות הכלל, כולל המערכות האקולוגיות, נגיש וזמין לכל, שתומך בסחר ושכר הוגן, ביזורי ודמוקרטי. ברור מעל לכל שעסקי מזון, חקלאות ותעשייה, הם עסקים שחייבים להרוויח, אחרת לא יתקיימו ולא יפרנסו אף אחד, אך יש הבדל בסיסי בין רווח כמטרה בלעדית, בעיקר לבעלי מניות רחוקים, לעומת רווח כתנאי לקיום התעשייה והעובדים בה, ותפיסת מזון כזכות, ולא כסחורה. חשוב לציין שאנחנו בישראל, על אף הנאמר לעיל, דווקא במקום טוב יחסית, מבחינת נתונים התחלתיים ומשאבי תרבות. הרבה מהתחלואות של מערכת המזון האמריקאית, לדוגמה, עוד לא הגיעו למחוזותינו. אנו ארץ קטנטונת שבה כל המזון (הלא מיובא) הוא מקומי למדי, ומשונע לשוק עשרות או מאות קילומטרים בודדות, ולא אלפי מיילים. יש לנו מסורות וזהויות אתניות ותרבויות בישול ותזונה חזקות עדיין. ואין לנו תרבות עוני כמו שיש בארה"ב, היכן שישנן "מדבריות מזון" במרכזי הערים העניים מאד, בהן לא יימצאו ירקות טריים לדוגמה, או מזון שאיננו מהיר. תוצרת טרייה היא עדיין חלק מנחלת הכלל שלנו. אז מה שיש רחוק מלהיות קטסטרופלי – אך הוא גם רחוק מאד מלהיות אידיאלי, והחשש הוא שאם לא נעשה משהו עכשיו, נדרדר ונעבור את נקודת האל-חזור מבחינת מערכת מקיימת, בריאה והוגנת. לאור תובנות ותהיות אלה, אנו ניגשים לשאלה הגדולה: מה הם מאפייניו של מערך מזון מקיים בישראל, וכיצד נוכל ליצור ולקדם אותו? פריטת שאלה זו למרכיביה נותנת את הקווים הכלליים למטרות היוזמה שברצוננו לקדם.
בסתיו 2010, היוזמה תגבש תוכנית עבודה אסטרטגית, תוך דיאלוג ושיתופי פעולה בין-מגזריים ובין כלל בעלי העניין, במטרה לקדם מערך מזון מקיים בישראל. תוכנית זו תכלול התייחסות לרמות ולמגזרים השונים הנוגעים בדבר:
דוגמאות של פתרונות והתערבויות אסטרטגיות אפשריות כאמור, התוכנית הספציפית תהיה פרי דיאלוג פתוח בין בעליי העניין השונים בממשל הארצי (לרבות משרדי החקלאות, הבריאות, הסביבה והתמ"ת) והמקומי, תעשייה וחקלאים, החברה האזרחית ונציגי קהילות מרחבי הארץ. אבל ניתן כבר לסמן כמה כיוונים מבטיחים שמייצגים זירות פעולה אפשריות ברמות השונות. הרשימה הבאה מובאת להמחשה בלבד:
לסיום יש כאן תחום אחד, בעל פנים רבות אמנם, אך תחום אינטגרטיבי בחיים שלנו, שדורש טיפול, וטרם זכה למענה מתואם ואסטרטגי. הוא מהותי לכינון הקיימות בישראל ובעולם. כעת, כשנתנו לו שם – מזון מקיים – נוכל להתמודד בצורה יותר מושכלת ואפקטיבית בליקויים במצוי, ובהגדרת והשגת הרצוי. גדולתו של נושא המזון הוא גם אתגרו הגדול: הוא חובק עולם וחובק תחומים רבים בחיינו. כמו בכל עניין של צרכנות, אנו מרגישים קטנים וחסרי אונים אל מול האינטרסים הכלכליים הגדולים שמעצבים את המגמות, כולל התנהגות צרכנית כללית, בכלל. קיימים אפיקי פעולה רבים, חלקם ניתנים ליישום כבר עכשיו במשפחה ובבית, חלקם דורשים קצת יותר התארגנות חברתית, וחלקם יכולים לפרנס תנועה חברתית רחבה, בעלת אג'נדה פוליטית וכלכלית. תנועה כזו תהיה תופעה מעניינת. היא תכלול עקרות בית (גם ממין זכר...), חקלאים, אנשי ונשות מקצוע מתחום הבריאות והתזונה, אנשי ונשות ממשל מדרגים ורמות שונים, אנשי תעשיית המזון, ועוד. בעצם כל מי שאוכל, או אחראי על חלקים של מערך המזון והתזונה בארץ - וקצת חושב על זה – ימצא את מקומו. תנועה זו לא תהיה ימנית ולא תהיה שמאלנית, אך היא כן תהיה ביקורתית כלפי תופעות רבות בחברה שלנו. תנועה כזאת יכולה לשנות את פני החברה ולקרבה לחזון הקיימות הכולל. היא תקרב אנשים חזרה לשורשי ההוייה האנושית, של ייצור והכנת מזון, ותגרום להמשגה מחדש של חקלאות, והפיכתה מבעייה, או בעלת השלכות שליליות רבות, לפתרון לשאלות רחבות של שימושי קרקע ומים בארצנו הקטנטונת והצחיחה, של שימור נוף ומגוון מינים, ועוד. בשל ההשלכות הרבות שיש לחקלאות על עולמו, שהן לרוב סמויות מהעין, החוקר והסופר הבריטי קולין טאדג' טוען שלחברה שמשכילה לסדר נכון את מערך המזון שלה, על כל מרכיביו, כל יתר השאלות והאתגרים שלה יבואו על פתרונם. ואם לא—אז לפחות נאכל טוב יותר... |
יוזמת מזון מקיים |
מפת האתר | לשיפור חווית הגלישה, מומלץ להתקין את דפדפן Firefox שנוצר על ידי קהילת קוד פתוח