חברים  וחברות, אחרי הרבה זמן שלא הייתי כאן אני חוזר כדי לספר לכם על פרויקט מרגש שאני מעורב בו כיום מעל הראש, ושהוא, לדעתי, ראשון מסוגו בישראל. מדובר בסדרה של מפגשים על אתיקה של מזון, שמיועדת לציבור הדתי-לאומי ("הכיפות הסרוגות") ושתעסוק בנושא מנקודת מבט תורנית.

אני חילוני וגדלתי במשפחה חילונית, אבל חונכתי להכיר את התנ"ך, את התפילות, סיפורים חסידיים ולא מעט חז"ל. כמעט מחצית הקיר בארון הספרים של הוריי גדוש בספרי תנ"ך, משנה וגמרא, ולצדם קונקורדנציה, ספר האגדה של ביאליק וספרים של שולם, השל, נחמה ליבוביץ' ועוד ועוד. כשאני חושב על מזון ויהדות, אני מוצף בטקסטים רבי עוצמה. קחו, למשל, את הטקסט הזה מתוך סיפור קברות התאווה (במדבר יא):

ואל העם תאמר: התקדשו למחר, ואכלתם בשר, כי בכיתם באזני ה' לאמור: מי יאכילנו בשר? כי טוב לנו במצרים! ונתן ה' לכם בשר ואכלתם. לא יום אחד תאכלון, ולא יומים, ולא חמישה ימים, ולא עשרה ימים ולא עשרים יום. עד חודש ימים, עד אשר יצא מאפכם, והיה לכם לזרא, יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמור: למה זה יצאנו ממצרים?

וסופו של הסיפור:

ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השליו - הממעיט אסף עשרה חמרים – וישטחו להם שטוח סביב המחנה. הבשר עודנו בין שיניהם, טרם ייכרת, ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאוד. ויקרא את שם המקום ההוא "קברות התאווה", כי שם קברו את העם המתאווים.

החיבור של בשר ותאווה חוזר גם בספר דברים (פרק יא), כאשר ה' מתיר לעם לאכול בשר, היתר שהרב קוק מתאר כסוג של ויתור, היתר אמביוולנטי, שנזיפה לצידו:

כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך כאשר דיבר לך, ואמרת "אוכלה בשר!", כי תאווה נפשך לאכול בשר, בכל אוות נפשך תאכל בשר.

והמוטיב הזה ממשיך וחוזר במקומות אחרים, למשל בטקסט המדהים הזה של עמוס (ושימו לב להדהוד של "הרחבת הגבול" מספר דברים):

הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון, נקובי ראשית הגויים, ובאו להם בית ישראל. עברו כלנה וראו, ולכו משם חמת רבה, ורדו גת פלשתים. הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבולכם? המנדים ליום רע, ותגישון שבת חמס. השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם; ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. הפורטים על פי-הנבל, כדוד חשבו להם כלי שיר. השותים במזרקי יין, וראשית שמנים ימשחו, ולא נחלו על שבר יוסף. לכן, עתה יגלו בראש גולים, וסר מרזח סרוחים.

טוב, אני עוצר את עצמי כאן, אבל החומרים הם אינסופיים. והם כל-כך רבים שלפעמים אפשר רק לתמוה למה אין בציבור הדתי יותר עיסוק במזון, במשמעויות הרוחניות של בחירות המזון שלנו – וגם במשמעויות המוסריות וההלכתיות של הפגיעה בבעלי-חיים, הניצול של עובדים וההרס של הסביבה.

לחלל הבלתי-נתפס הזה אנחנו מבקשים להיכנס בפרויקט הזה. את הפרויקט מובילים זנגביל (המרכז הקהילתי לצמחונות בירושלים) וטבע עברי – עמותה לאחריות סביבתית יהודית. הצטרף אלינו גם פרויקט התו החברתי. יחד גייסנו דוברים מרתקים – בין היתר את הרב בני לאו, את הרב דני סגל, את הרב יובל שרלו ואת ד"ר יעל שמש. הנושא של אתיקה של מזון יכוסה מהרבה מאוד זוויות שונות, וע"י אנשים בעלי השראה גדולה. אין לי ספק: יהיה מרתק.

האתגר כעת הוא להביא את הציבור. כל גדולתו של הפרויקט היא שהוא פונה לציבור שהנושא לא נמצא מספיק על סדר יומו. רבים מהאנשים שאנחנו רוצים לראות במפגשים לא נמצאים ברשימות התפוצה של ארגונים סביבתיים, ארגונים של צדק חברתי או ארגונים של זכויות בעלי-חיים. המציאות היא שהרוב המכריע של פעילי הארגונים הללו הם חילונים.

וכאן אני זקוק לכם, חברות וחברים: מאוד אשמח אם תעזרו להפיץ את דבר הפרויקט בקרב חבריכם מהקהילה הדתית-לאומית. אפשר להוריד את ההזמנה מהדף שלי ולהפיץ אותה במייל, אפשר להזמין את חבריכם לדף האירוע בפייסבוק או לשתף אותו על הקיר שלכם – וכמובן, אם המפגשים מעניינים אתכם, אשמח לראותכם בהם!